ימי החורף הגשומים תמיד עושים לי חשק להתכרבל על הספה (גם במיטה זה בסדר) עם פוך וקערה ענקית של פופקורן מול סרטים שטותיים שראיתי מיליון פעם ועדיין מצליחים להצחיק אותי ולהשאיר לי טעם טוב בפה. מבין הסרטים האובר-קיטצ'יים מסוגת הקומדיות הרומנטיות יש את קטגוריית הסרטים שבוודאי תדבר לכל בחורה, בעיקר אם היא כזו שמתעניינת באופנה. אני כמובן מדברת על סרטי המייקאובר. כן, הסרטים האלה לרוב די שטחיים. כן, זה הם עלולים לשדר מסר לא מאוד חינוכי לבנות שצופות (שחושבות שיותר חשוב להיות יפות מאשר חכמות). אבל עדיין אני חושבת שאם מקדישים קצת זמן לחשוב יותר על הסיטואציות והתכנים בסרטים האלה אפשר לגלות שם מסרים יותר עמוקים ומעניינים מזה מ"תהיי יפה ותשתקי".

הנה למשל חמישה סרטי מייקאובר קלאסיים שיתאימו בול לערב בנות הבא עם הBFF:

אישה יפה (Pretty Woman)

ויויאן (ג'וליה רוברטס) הופכת בסרט אחד של שעה וחצי מזונה, שנועלת נעליים משופצרות עם טוש שחור, לTrophy wife של גבר עשיר וחתיך (ריצ'ארד גיר), שלובשת חליפות מעצבים יוקרתיות. לא רע, הא? בעיניי בסרט הזה יש קצת יותר עומק מהסרטים האחרים, כשאנחנו ממש נכנסים לחיים של הדמות ורואים את הדרך שבה היא מתמודדת ואף נקרעת בין החיים שלה בעבר לבין ההווה. מה שיפה לראות כאן שמה שבסופו של דבר גורם לויויאן לזכות בנסיך שלה, זה ממש לא המראה החיצוני החדש שלה (בשונה מסרטים כמו למשל גריז) אלא דווקא העובדה שהיא הצליחה לשמור על האופי הייחודי שלה בתוך העולם החדש שהתוודעה אליו במהלך הסרט.

יש לה את זה (She's All That)

סרט שמתחיל כשהבחור הכי חתיך ומקובל בתיכון (פרדי פרינז ג'וניור) מתערב שהוא יכול להפוך את הבחורה הכי חנונית וקלאמזית (רייצ'ל לי קוק) למלכת נשף הסיום, חייב להיות סרט מוצלח. התסריט לסרט הוא מעין ניסיון להיות פארודיה על כל סדרות הניינטיז שמלוות תלמידי תיכון (בברלי הילס 902010 או דוסון קריק), אבל בסופו של דבר הופך להיות סרט שלגמרי מצליח לעמוד בפני עצמו (וכיום אפילו רצות שמועות שאולי יעשו לי רימייק!).

יומני הנסיכה (The Princess Diaries)

לא הרבה יודעים, אבל הסרט "יומני הנסיכה" הוא הסרט הראשון בו השתתפה (וכיכבה) אן האת'ווי וזה די מפתיע שדווקא הסרט הטיפשי הזה התחיל את ההצלחה הגדולה שלה. בסרט, כזכור, משחקת האת'ווי את מיה תרמופוליס, בחורה מוזרה למראה וללא גינונים שמגלה יום אחד שהיא נסיכה של מדינה (דימיונית) בשם ג'נוביה. מפה לשם מתברר לה שכדי להיות נסיכה היא לא רק צריכה לדעת איך להשתמש בסכין ומזלג כהלכה או לרקוד וואלס, אלא גם להיראות כמו בחורה אחרת לחלוטין עם שיער מוחלק ואיפור מדויק. נו, אפשר להגיד מפה ועד הודעה חדשה כמה זה הכי לא פוליטיקלי קורקט, אבל בואו נודה בזה – הלוואי על כולנו.

קלולס (Clueless)

הסרט קלולס, הוא הסרט האהוב עליי מאז ומעולם, כזה שראיתי באמת אינספור פעמים ואני יודעת את כל התסריט כמעט בעל פה. אמנם החלק שבו טאי (בריטני מרפי ז"ל) עוברת מייקאובר שהופך אותה מנערת כפר משונה לאחת מהתלמידות הכי פופולריות בשכבה הוא לא החלק המרכזי ביותר בסרט, אבל הוא ללא ספק מה שמזיז את העניינים. באיזשהוא מקום אני מאמינה שיש בי את טאי מלפני ואחרי המהפך – כמי שיודעת להעריך אאוטפיט הכולל טישירט ומעליה חולצת פלאנל (כיאה לסטייל הגראנג'י של הניינטיז) אבל גם חצאיות קצרות ובגדים נשיים יותר. אבל בסופו של דבר, שלוש הנשים המובילות בסדרה מזכירות קצת את הדמויות הראשיות ב"סקס והעיר הגדולה" – כולן רוצות להיות שר/קארי (יש להן את החיים הכי מעניינים והבגדים הכי יפים), מקשיבות לטאי/סמנתה (שיש להן את הטעם ההזוי בבגדים אבל הכי הרבה ניסיון מיני) ואף אחת לא ממש הייתה מתחלפת עם דיון/שארלוט (כי מה זה שווה כסף ובגדים יפים אם יש לך חיים משעממים עם בויפרינד קבוע…).

השטן לובשת פראדה (The Devil Wears Prada)

סרט המייקאובר האולטימטיבי לכל חובבות האופנה באשר הן. בסרט הזה אן האת'ווי (כן, שוב היא!) הופכת להיות מעיתונאית ממוצעת בסוודר טורקיז ונעליים שטוחות לבחורה בעקבים שעובדת עבור מגזין אופנה פופולארי. הסרט מראה את שני צדדי המטבע לעבודה בתחום האופנה – הזוהר והבגדים היפים לצד שעות העבודה הארוכות, התחרות והקושי, מה שגורם לסרט להיות כמעט דוקומנטרי. תוסיפו על זה את העובדה שעורכת העיתון הביצ'ית (מריל סטריפ), מזכירה בצורה חשודה את אנה וינטור, עורכת עיתון Vogue – ותקבלו את אחד מסרטי המייקאובר המעניינים ביותר בעשור האחרון…

לא יודעת מה איתכן, אבל אני עשיתי כבר לעצמי חשק לMovie Night!