האמת היא שממש לא התכוונתי לכתוב על תצוגת האופנה של קולקציית הסטודיו 2016 של H&M שהתקיימה אתמול בפריז. חשבתי לעצמי שזה לא כזה ביג דיל וזה בטח יהיה לא מספיק מעניין כדי לכתוב על התצוגה הזו, בטח שלא פוסט שלם. אבל טעיתי, ובגדול.
קל לשנוא את רשת H&M, בערך כמו שקל לאהוב אותה. מדובר ברשת שמייצרת אופנה מהירה, שבמקרים רבים דורסת לא רק את המעצבים הקטנים והמקומיים אלא גם את הסביבה שבה אנחנו חיים בגלל אופן הייצור המאסיבי שלה. עם זאת, באופן מפתיע H&M עושה את מה שאף רשת אופנה מהירה אחרת לא ממהרת לעשות – נוקטת עמדה. אז נכון, היא אמנם מייצרת אופנה מהירה, אבל היא גם מוציאה כבר מספר שנים קולקציה ידידותית לסביבה ומנסה להביא לצמצום (במידת האפשר) של הנזק תוך הדגשת ערכי איכות הסביבה; היא משנעת כמויות ענקיות של בגדים במחירים מגוכחים רק כדי שנקנה עוד ועוד, אבל לפחות היא פונה לטווח רחב מאוד של נשים על שלל מידותיהן וגזרותיהן הטבעיות; ועכשיו – תצוגת האופנה האחרונה שלה מהווה נקודת ציון חשובה נוספת בכל הנוגע לשימוש הנכון של הרשת במשאביה הקיימים.
תצוגת אופנה של מותגים כמו H&M או TOPSHOP במסגרת שבוע האופנה היא מעין תצוגת ראווה שכל תכליתה פחות או יותר זה ליצור באזז בזכות הידוענים שיושבים בשורה הראשונה וגם בזכות כל הבלוגריות שמגיעות ומעלות אח"כ לאינסטגרם והסנאפצ'אט שלהן כל דגם ודגם שעלה על המסלול. זה גם פחות או יותר מה שהרשתות הללו עשו – עד עכשיו. כן חברות, הרשת שפונה לקהל הרחב החליטה שהיא מעלה על המסלול דוגמניות שממש מייצגות כל אחת ואחת מהנשים שהיא פונה אליהן.
שלא תבינו לא נכון – כל אחת ואחת מהנשים שצעדו על המסלול הייתה דוגמנית (או דוגמנית בעברה), כולן היו יפיפיות וכולן owned the stage. אבל עצם העובדה שרשת כמו H&M העזה להציג את קולקציית הסטודיו שלה, שנחשבת יוקרתית ואיכותית יותר, על מגוון רחב של של נשים, כלומר – לא רק נשים צעירות (ולבנות), היה פשוט ניצחון קטן מבחינתי. ההפתעה הגדולה ביותר היו כמובן אמבר וולטה (42) ופאט קליבלנד (65), שתי דוגמניות העבר שהוכיחו שיש חיים אחרי גיל 30. אבל זה נגמר שם. גם הדוגמנית אשלי גרהאם (שנבחרה לאחרונה לככב על שער ספורט אילוסטרייטד) צעדה על המסלול וכדי לסגור את כל הסיפור היה אפשר לזהות שם גם את הטרנסג'נדרים המפורסמים הארי נף ואנדריי פיג'ק.
אני בטוחה שלא מעט ציניקניות יקפצו עכשיו ויגידו שמדובר בליהוק מהונדס היטב כדי למקסם את הבאזז התקשורתי. ואתן יודעות מה? אני לגמרי מסכימה, אבל אז מה? בשונה מהליהוק של אשלי גרהאם בעלת הקימורים הסקסיים לשער של ספורט אילוסטרייטד, שלטעמי היה לגמרי ניצול ציני של העניין התקשורתי ועליית כוחן של הדוגמניות המלאות, כאן הליהוק היה לגמרי לעניין. אני לא יודעת מה איתכן, אבל אני לגמרי לא צריכה תזכורת בצורת שער של עיתון שתזכיר לי שנשים מלאות הן סקסיות, אבל אני כן צריכה תזכורת שרשתות האופנה עדיין רוצות אותי כלקוחה שלהן – ולא משנה באיזו מידה אני ואם עליתי או ירדתי 5 ק"ג. כשאני רואה תצוגות אופנה וקמפיינים שבהם מככבות דוגמניות במידות שאני בחיים לא הייתי (גם לא בגיל 5-6), אני תוהה לעצמי מה החברה הזו מנסה לומר לי, כלקוחה.
וכן, H&M עשו את תצוגת האופנה הזו כי הם בתכלס יכולים להרשות לעצמם לשים Xין על כולם, אבל באותה המידה הם היו יכולים להרשות לעצמם לבחור את אותן הדוגמניות הסטנדרטיות והם עדיין היו ממשיכים לגלגל הון עצום גם בעונה הזו…
אז איזו מבין הגישות עדיפה?
[הקולקציה תושק בעוד כחצי שנה, ב8 בספטמבר 2016 בסניפי הרשת ברחבי העולם וגם בסניף עזריאלי תל אביב]
קרדיט צילום: הנס מוריץ