את עבודותיה של המעצבת מיכל בן-עמי גיליתי לראשונה בבוטיק המעצבים אשר מתקיים מידי סופשבוע בדיזינגוף סנטר. השילוב של התכשיטים הנפלאים והמדוייקים ביחד עם התצוגה המרשימה של הדוכן הצליחו לכבוש את ליבי ומיד התאהבתי (וכמובן רכשתי לעצמי איזה משהו קטן). כיום מיכל אינה מוכרת יותר בבוטיק ואת הראיון הזה עימה קיימתי לכבוד

נעמה בצלאל היא אחת מהמעצבות היותר צנועות שיצא לי להכיר באופן אישי. בלי יחסי ציבור, שערוריות, סלבריטאיות בתור פרזנטוריות וכדומה היא מצליחה להחזיק עסק משגשג עם קהל לקוחות נאמן מזה 20 שנה. במשך עשרים השנה האלה (כן, אני יודעת שאני חוזרת על עצמי, אבל זה בעיניי חתיכת הישג שדורש שיחזרו עליו

בתור מי שלא גדלה על המומינים הייתי צריכה ללכת לויקיפדיה כדי לקרוא מה כ"כ מיוחד בדמות של לילה מיי שנטלי בחרה להשתמש בשמה בתור השם למותג שלה. זה מה שכתוב שם: "אמיצה, עצמאית, שובבה וחסרת פחד, לעתים אף נראה כי יש לה חיבה לאסונות קטנים. היא תוקפנית וחצופה, אך גם שמחה

את השם הגר אלמביק אני מכירה כבר שנים, אבל את המותג שלה למדתי להכיר באמת רק בשבוע האופנה התל-אביבי האחרון, כשישבתי מרותקת לתצוגת האופנה של הקולקציה הנפלאה שהיא העלתה על הבמה. הדגמים, הצבעים והדרך שבה ריחפו הדוגמניות על המסלול כשהבגדים האווריריים שעליהן נעו איתן פשוט היממו אותי ורציתי לדעת על

הרומן שלי עם התכשיטים של יעל קאילה שגיא התחיל בצמיד אחד. הוא קרץ לי מהשנייה הראשונה מהדוכן של מעצבת התכשיטים יעל קאילה שגיא ב"שוק האקססוריז" לפני כשנה. הוא היה קצת מהרבה דברים שהם לא לגמרי אני - מוגזם, ילדותי ומושך תשומת לב - אבל עם אהבה לא מתווכחים. עוד באותו היום