[בתמונה למעלה: לודה גרקו]

השבוע רשת האופנה ml יצא בקמפיין נרחב בעקבות הדרת נשים מלאות ברשתות חברתיות ובמגזינים מכל העולם. במסגרת הקמפיין מתבקשות נשים מכל המידות להעלות תמונה של עצמן עם התיוג #אני_מלאה_וזה_מתאים_לי. המטרה? להגדיל את הנראות של נשים מלאות בפייסבוק (ועל הדרך לקבל שובר קנייה של אלף שקלים ברשת). כמו שכבר יצא לכן לקרוא אצלי בעבר (ואם לא – תכנסו לפוסט הזה), אני לא ממש אוהבת את העניין הזה של השימוש בסוגיה של חוסר הנראות של נשים מלאות בתור עניין שיווקי. זה אפילו קצת מעצבן אותי.

בתור התחלה אני מוצאת שחשוב להזכיר את המהלך של רשת ml שעד לפני מספר שנים קראה לעצמה "מתאים לי". על הנייר, זה אמור היה להיות מהלך מבורך – לרענן את המותג ולנער את הסטיגמות הישנות על בגדי נשים מלאות. בפועל – זה לא ממש עבד. בעבור 2.5 מיליון דולר שינתה החברה את שמה ואת הלוגו שלה ונכנסה לשוק העולמי עם סניפים ביוון. עד אז עיקר הפעילות של הרשת התמקד בנשים במידות של 46 ומעלה, אבל עם הפנייה לקהל היווני הוחלט שמגוון המידות "יגדל" לכיוון של מידות 42-44. לא היה קשה להבחין שלמעשה החברה החליטה לפנות עבור קהל של נשים במידות ביניים (42-46) והרבה פחות עבור נשים במידות גדולות מאלו. אפשר לגמרי להבין את המהלך הזה שהרי מעט מאוד נשים במידות 46+ נכנסו לחנות, ואם עשו זאת – זה היה מטעמי אילוץ (או מתוך התלהבות הקולקציה הבודדת שנוצרה תחת פיקוחה של יעל רגב). שמה של הרשת נודע ונקשר עם השם "משמין לי" שכן היה ברור למדי שהתפיסה של החברה הייתה שנשים מלאות לא צריכות ללבוש בגדים שנשים מלאות פחות צריכות ללבוש (דהינו שמלות צמודות, מכנסי סקיני וכדומה). אז כאמור השינוי היה אמור להביא קהל חדש לחנויות, אבל למעשה המצב לא השתנה בהרבה – נשים מלאות המשיכו להדיר את המקום (בין אם מתוך טינה מהעבר ובין אם פשוט הפסיקו ברשת לייצר את המידה שלהן) ונשים במידות הביניים עדיין לא הצליחו למצוא לעצמן בגדים טרנדיים שיחמיאו למידתן. אז אתם מבינים למה המהלך הזה לא צלח ולמה הרשת הייתה צריכה להמשיך לחפש את עצמה…

אז כיום הדיון על נשים מלאות הולך ומתעצם. מצד אחד יש את השיח אודות העדפת הנשים במידות קטנות או מידות ביניים כדוגמניות ופרזנטוריות (אפילו עבור חברות שמתיימרות לשווק בגדים לנשים מלאות, ראו ערך מריה מקסימיליאן עבור עונות) ומצד השני יש את השיח על הכמה נשים הבודדות שהצליחו לרגע לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהופיע במגזיני אופנה (ראו ערך אשלי גרהאם בספורט אילוסטרייטד). ואם השיח גובר ומתחזק – מה הפלא שרשת כמו ml תרצה להצטרף?

אבל לא, הפוסט הזה לא נועד כדי לתת לדבר הזה יד. אני לא רוצה שהדיון על הדרת נשים מלאות יצטמצם לכדי תרגיל שיווקי. בעולם אוטופי, נשים מכל המידות יעלו לעמוד הפייסבוק שלהן תמונות, ואפילו תמונות בביקיני, בלי להתבייש. בלי להסתתר. בלי להשתתף בהגרלה כזו או אחרת. בלי להתחבא מאחורי קבוצות תמיכה סגורות לנשים מלאות בפייסבוק. זה ייקח זמן, אבל אני רוצה להאמין שזה יגיע. מה גורם לי להאמין בזה? נשים כמו ריי שגב או לודה גרקו, שהתמונות שלהן מופיעות בפוסט הזה, וגם דברים קטנים כמו הקליפ הזה של ג'ו ג'ונאס שמציג כמה סצנות מרומן של בחור חטוב ואישה מלאה כאילו זה עניין של מה בכך (כן, המילים של השיר מגוכחות, אבל הקצב חמוד והקליפ מעולה).
 

 

ועד אז – מאחלת לכן יום עם הרבה קבלה עצמית ובלי עצבים מיותרים.