מידי פעם אני נתקלת במסגרת ה"כובע" שלי בתור בלוגרית באנשים מעניינים וטובים מעולם האופנה, ואני כמובן שמחה לספר עליהם לכן – הקוראות שלי, אבל אני מודה שהראיון הזה קרוב לליבי במיוחד.
ההיכרות שלי עם טניה זגריה (31), התחילה קודם כל בתור היכרות עם בנאדם מהמם ומפרגן ורק לאחר מכן בתור מעצבת אופנה נפלאה. את הראיון שמיד תקראו כאן ערכתי עם טניה בביתה האישי, על קפה ועוגה (טבעונית), תוך כדי שהיא חושפת בפניי את כל חייה בפתיחות מפתיעה.
טניה, כך סיפרה לי בתחילת השיחה שלנו, למדה עיצוב אופנה במשך ארבע שנים לפני שהקימה את המותג שלה. "אני מתעסקת באופנה מאז גיל 20 בערך" אנחנו מתחילות בראיון, "אבל זה לא שחלמתי לעשות את זה…"
מה חלמת לעשות?
חלמתי להיות כימאית או משהו כזה. בתיכון למדתי 5 יחידות אמנות ו5 יחידות כימיה. זה שילוב די מוזר, אני יודעת. התחברתי ממש גם לתחום האמנותי אבל גם לתחום היותר ריאלי, ובשניהם הייתי מאוד טובה. הייתה לי מורה מדהימה לכימיה שהייתה מבחינתי האידיאל, והייתי בטוחה שאני אלך לכיוון הזה. אחרי התיכון הייתי בחו"ל עם אבא שלי שנה בקנדה וכשחזרתי התחלתי לעבוד בזארה. התחלתי בתור מוכרת רגילה ואז הפכתי להיות מעצבת סניפים, הייתי אחראית לכל עניין של קבלת הסחורה וסידור שלה בסניפים שונים. ממש לסדר את החנות מבפנים – איך שהקוקלציה תהיה מסודרת, לפי צבעוניות וכל הדברים האלה. זאת באמת הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לדבר הזה, לעולם האופנה. במשך תקופה ארוכה חשבתי ללכת לכיוון של קניינות, כי גם בעצמי הייתי קונה המון וחולת מותגים.
מותגי יוקרה? מה למשל מסתתר לך בארון?
בואי נגיד שפרויקט הגמר שלי במכון אבני, שהיה מבוסס על לוגואים של מותגים כמו לואי ויטון או שאנל, היה מתוך משהו אישי – החוויה שלי של קניית תיק של לואי ויטון. את יודעת – סמל סטטוס, משהו שגורם לך להרגיש טוב, ממלא איזה חור… הייתה תקופה שהייתי קונה באובססיביות ובאיזשהו שלב זה השתנה. בדיוק בתקופה שהתחלתי ללמוד אופנה. כשאתה מבין איך עושים ומה עושים… התחלתי להעריך את הבגדים לא בגלל המותג שלהם אלא בגלל האיכות שלהם.
2015-16
מה באמת הוביל אותך ללמוד עיצוב אופנה? מה המשפחה שלך אמרה על זה שאמרת להם שאת מתכוונת את זה?
בהתחלה אימא שלי והמשפחה אמרו לי "מה פתאום עיצוב אופנה? תעזבי, תלמדי מקצוע"… אז באמת הלכתי ללמוד ראיית חשבון ועשיתי את זה במשך שנתיים. כל הזמן תמיד הייתי מציירת ותופרת לעצמי בגיל. כבר מגיל קטן הייתי מתעסקת בזה – סבתא שלי לימדה אותי לתפור ולרקום ותמיד היה בי את החלק היותר יצירתי הזה. בסוף באמת החלטתי שאני לא מוכנה לוותר על החלק הזה שבי. לא שלא הלך לי בראיית חשבון אלא שפשוט היה לי נורא משעמם והבנתי שאני לא אהיה מסוגלת לשבת כל הזמן במשרד ואסתכל על מספרים. אז אמרתי לאימא שלי "סורי" והחלטתי ללכת ולעשות את מה שאני באמת רוצה ואוהבת. בהתחלה חשבתי לחכות שנה בגלל שרוב בתי הספר לאופנה כבר סגרו את הרישום ללימודים, אבל אז הרגשתי שאני חייבת ולא מסוגלת לחכות אז הלכתי לבית הספר היחידי שההרשמה אצלו הייתה פתוחה – מכון אבני. הלכתי למבחנים והתקבלתי.
עכשיו אימא שלך תומכת בך ובהחלטה הזאת ללמוד אופנה? או שהיא עדיין הייתה מעדיפה שתהיי רואת חשבון?
היום היא כבר בסדר. בשבוע שעבר היא לבשה גם פעם ראשונה בגד שלי. סוף-סוף הבאתי לה שמלה שלי כדי שתלבש.
אז מתי בעצם התחלת עם המותג שלך?
כשסיימתי את אבני שלחתי במשך חצי שנה קורות חיים לכל מיני חברות כדי לעבוד אצלן, אבל לא קיבלתי תשובות חיוביות. עבדתי בהתחלה כמוכרת ב"גלביה, אבל נורא רציתי להתקדם ולהפסיק להיות רק מוכרת. באיזשהו שלב שמעתי שהמותג "בלינקי" מחפשים מישהי שתעבוד אצלם בסטודיו ולאחר מכן לעבוד גם על קולקציות אז נתתי לזה ניסיון. בהתחלה זה היה מאוד כיף, אפילו שהייתי עושה בסטודיו את כל העבודות השחורות כמו לטאטא את הרצפה. כל הזמן אמרתי לעצמי שכדאי להגיע למעלה צריך להתחיל מלמטה. בסוף זה לא כל-כך הסתדר ולכן החלטתי לעזוב ולחזור לעבוד בתור מוכרת ב"גלביה". במקביל כל הזמן הרגשתי שחסרה לי העשייה, אז הייתי תופרת דברים לעצמי ולחברות ולקבל פידבקים מהסביבה – אנשים התחילו להזמין ממני דברים אז אמרתי לעצמי שאולי אני אנסה לעשות את זה. כמובן שכדי לעשות את זה הייתי צריכה לקבל גב כלכלי מבן זוג שלי… ככה התחלתי ובעצם מאז עברה שנה וחצי.
ספרי קצת על המותג שלך.
את המותג שלי בניתי מתוך עקרון של שימוש בחומרים שלא פוגעים בסביבה. בתור מותג קטן זה קצת קשה, אבל אני משתדלת לבחור בבדים טבעיים. לא להשתמש בעור – אפילו בהפקות אני בוחרת שלא להשתמש בנעליים מעור, למשל. הסלוגן של המותג שלי הוא "Urban by Nature" – כלומר, שילוב של הטבע והעיר. אני מייצרת בכמויות מאוד קטנות מתוך ההבנה שמראש אני לא מתכוונת להיות זארה. כרגע אני עושה מכל פריט בערך 20 חתיכות. קולקציית החורף שהוצאתי עכשיו היא הקולקציה השלישית שהוצאתי. מאז שסיימתי ללמוד ועד עכשיו השתניתי ולמדתי המון, מבחינת ההתנהלות, מבחינת הכל… זה 30 תפקידים שאני צריכה לעשות לבד.
איך באמת עלה לך הרעיון לברנדינג של המותג?
רציתי משהו שגם יהיה בו את הDNA שלי, את השורש של השם שלי – טניה. בנוסף, אחד הדברים שאפשר לראות בכל הדגמים שלי זה הקווים הגיאומטרים, החיתוכים. אני גם בתכלס בן אדם מאוד ישר ושכלתני בסופו של דבר. ניסיתי לחפש משהו, איזשהו מושג, שיבטא את זה ובהקשרי מתמטיקה מצאתי את הרעיון של "TANGENS".
היית אומרת שגם ההשראה לקולקציות שלך באה מהמתמטיקה?
זה תמיד היה. גם בלימודים תמיד התעסקתי בגיאומטריה. תמיד היו אומרים לי "די, תפשטי את הדברים. כמה חיתוכים את צריכה בכל בגד? את חייבת לפרק אותו לחתיכות?"… זה משהו שזה תמיד היה בי והחלטתי שבזה אני באמת הולכת להתעמק.
ממה שראיתי, הבגדים שלך עד עכשיו הולכים יותר לכיוון של ספורט אלגנט. זה תמיד היה הכיוון שלך? או שאת מתכננת גם לעצב קולקציות נשיות יותר בעתיד?
אני לא יודעת אם אני אי פעם אעצב שמלות ערב, למשל, למרות שכבר היו שאמרו לי שהשמלות בקולקציה החדשה מתאימות כשמלות לערב. האמת שאני לא רוצה להגביל את עצמי. גם רואים שיש בי שינוי. הקולקציה הראשונה שהוצאתי הייתה מאוד ספורטיבית והקולקציה הזו היא קצת יותר נשית. לא בא לי לשים על עצמי אזיקים. זה חלק מהכיף – לנסות כל פעם משהו אחר.
איזו לקוחה את מדמיינת כשאת מעצבת קולקציה חדשה, כמו הקולקציה שהוצאת עכשיו?
אני עדיין מגלה את הלקוחה שלי. אני יכולה להגדיר לעצמי את הלקוחה שלי, אבל זה לא תמיד עונה על הציפיות. עד עכשיו זה לא לגמרי הסתדר לי לגבי מה שאני חשבתי שהיא הלקוחה שלי. מה שאני כן מגלה זה שהגיל של הלקוחה שלי הוא 35 ומעלה, היא עצמאית, אוהבת את העיר, אוהבת אופנה מן הסתם, מישהי שיש לה עמוד שדרה והיא יודעת מה היא רוצה. אבל שוב, אני עדיין מגלה מיהי הלקוחה האולטימטיבית שלי, אני עוד לא לגמרי יודעת מי זאת.
איזה תהליך עברת כשעיצבת את הקולקציה החדשה שלך?
זה לא כמו שחשבתי שיהיה. בלימודים יש תהליך מאוד מובנה – מקבלים נושא, אתה מוצא השראה, בונה קונספט ומפה אתה יכול לעוף לאן שאתה רוצה. בחיים האמיתיים יש לי רעיונות ושאיפות ואני רוצה לעשות המון דברים, אבל יש המון הגבלות. זה קשור הרבה מאוד לכסף – מאוד חשוב לי להשקיע בבגדים ובגזרות והרבה פעמים זה משפיע בהחלטות בעיצוב הקולקציה. למשל, תפירה טובה – שזה משהו שמאוד חשוב לי – היא מאוד יקרה בארץ. יש לי תמיד רעיונות, אני הרבה בפינטרסט ואוספת השראות, אבל זה לא תמיד יוצא לפועל כמו שתכננתי. לגבי הקולקציה האחרונה, למשל, אני יכולה להגיד שהיה לי רעיון אבל מהר מאוד הבנתי שאין לי את הבדים המתאימים. מתוך ההגבלה הזו הייתי צריכה למצוא רעיון אחר. כשראיתי את הבדים אז ראיתי את ההשראה החדשה – שנות העשרים ושיניתי את הגזרות בהתאם לקו הזה – הגזרות הישרות, המותן הנמוכה וכולי. אני חושבת שדווקא ההגבלות הן מה שגורמות לך להיות הכי יצירתית.
מה הפריט שאת הכי אוהבת שעשית אי פעם? אחד שאת חושבת שמגדיר אותך ואת העבודה שלך.
בסך הכל כולם ילדים שלי… חשבתי על זה שכשאני מתלבשת אני לא כמו שרואים אותי בהפקה – נשית, קלאסית וכולי. אני טום-בוי. תני לי כל היום להיות בטרנינג ואני היה שמחה. משם בעצם הגיעה הקולקציה הראשונה שהיא בעצם הכי אני. לא סיננתי שם. אמרתי לעצמי "מה שאני אוהבת – אני עושה". זה לא ממש הוכיח את עצמו כי בסופו של דבר אני לא מעצבת לעצמי אלא ללקוחות שלי, כי אני רוצה למכור להן. אז באמת הקולקציה הראשונה שלי היא מאוד אני. מאז אני חושבת שלמדתי לשלב את ה"אני" – הגיאומטריה והנגיעות הספורטיביות – במשהו יותר אלגנטי ונשי.
הפריטים בעיצובה של טניה מיוצרים בטווח המידות S-XL כשטווח המחירים של הקולקציה החדשה הוא 690-820 ש"ח.
אם אתן רוצות לדעת עוד על טניה והמותג הנפלא שלה, אתן מוזמנות להציץ בעמוד הפייסבוק של המותג (כניסה מכאן), לאתר שלה (דרך כאן) וכמובן בחנות האטסי שלה (לינק-לינק).
אם אתן רוצות לראות מקרוב ולמשש את הבגדים, אתן מוזמנות (בהזמנה אישית מטניה וממני גם יחד) להגיע לאירוע Transforms בגלריית נמל יפו שבו טניה תתארח פעמיים – בסופשבוע הבא (12-14/11) במהלכו תמכור את הקולקציה שלה לכל המעוניינות, ובסופשבוע שלאחריו (19-21/11) היא תמכור העתק של צילום מהמם של עבודת הגמר שלה ממכון אבני (כאשר חצי מהסכום יתרם לבית הספר מג'מריה, בית ספר לצורפות המכשיר ומעסיק עולים יוצאי אתיופיה). לפרטים נוספים הנוגעים לאירוע – ראו את עמוד האירוע בפייסבוק.