בימים האחרונים מצאתי את עצמי כועסת. זה התחיל מהמיילים שקיבלתי למייל שהודיעו לי על הנחות "מיוחדות" לרגל יום האישה, אחר כך המבצעים העלק-מיוחדים השתלטו לי גם על הפיד בפייסבוק ובסוף עוד קיבלתי כמה סמסים ישירות לטלפון שלי. וזה עצבן אותי, מאוד.

לפני הכל, בואו נעשה תזכורת של 60 שניות מאיפה הגיע בכלל יום האישה. "יום האישה הבינלאומי", שבכלל נקרא במקור "יום הפועלות הבינלאומי" מציין את ההישגים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של הנשים. הפעם הראשונה אי פעם שיום האישה צוין היה בשנת 1909 על ידי המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה כאירוע המציין את שביתן של איגוד פועלות הנשים שנה מוקדם יותר. הפעם הראשונה שיום האישה צוין בצורה גלובלית על ידי יותר ממיליון איש הייתה בשנת 1911. ביום זה נערכו מאות הפגנות וצעדות שמחו על אפליה תעסוקתית על רקע מגדרי ודרשו לתת לנשים את זכות ההצבעה. אתן מבינות? יום האישה התחיל בכלל כיום שמציין אירוע פוליטי סוציאליסטי ועשייה נשית אבל כיום הוא אירוע שמדבר על אהבת נשים (בשביל מה יש לנו את יום האם?) וצרכנות נשית או צרכנות עבור נשים (בשביל מה יש לנו את יום האהבה?). כאילו מה, עברו 100+ שנה, נשים קיבלו את זכות הבחירה (במדינות מערביות לפחות) ועכשיו הכל בסדר עבור נשות העולם? עכשיו אפשר לנוח על זרי הדפנה או זרי ורדים (תלוי מה הגבר שלכן בחר עבורכן)?

אנחנו חיות בעולם שבו נשים מרוויחות בין 20-30 אחוזים פחות מגברים אבל משלמות פי 2 על מוצרי צריכה "נשיים" לעומת המקבילים ה"גבריים". זה אומר שגם אם יעשו לי הנחה של 20%, או אפילו 30%, על קרם לחות לפנים, אני עדיין אשלם ב20%-30% יותר מאשר אם הייתי גבר שקונה את אותו קרם לחות רק עם מיתוג גברי. זה אומר שגם אם אפילו יעשו לי 50% הנחה, המשמעות היא שהכיס שלי עדיין יתרוקן מהר יותר מאשר הכיס של הגבר שעובד באותה משרה כמוני. זה אומר שאני ממש לא מתרשמת מה"פינוקים המיוחדים ליום האישה". (וזה עוד אחרי שהתעלמתי מכך ש10-20 אחוזי הנחה זה ממש לא "הנחה מיוחדת", בטח לא כשזה מהמחיר המלא ו/או ללא כפל מבצעים. עזבו את זה שעיקר המבצעים היו על פריטי מותרות המותאמים לנשים – תכשיטים, תיקים, לקים, מחליקי שיער וכדומה -כלומר – לא משהו שאני באמת צריכה אלא רק דברים שמתוקף היותי אישה מנסים לגרום לי לקנות).

אז לא, לא הלכתי וקניתי לעצמי מתנה קטנה או פינקתי את עצמי בפדיקור במחיר מופחת וגם לא ביקשתי מבן הזוג שיקנה לי שוקולדים ופרחים. אני מסרבת לחגוג את יום האישה כל עוד הפערים בין נשים לגברים ממשיכים להיות כל-כך עמוקים וכל עוד  לא יפנימו את המסר הבא:

חברות צריכה יקרות, רוצות להוכיח שיש מאחורי הגימיק השיווקי שלכן גם קצת תוכן?
תתחילו בכך שתשאפו שיעבדו בחברה שלכן כמה שיותר נשים (גם בדרגים הגבוהים, ולא רק בתור מוקדניות שירות), באותו שכר ובאותם תנאים כמו עובדים גברים; אל תמהרו לפטר אימהות עובדות בגלל שנאלצו לקחת את כל ימי החופש והמחלה שלהן במהלך השנה; תקחו לעבודה גם נשים שמצהירות כבר בראיון שהן בהריון או מתכוונות להיכנס להריון בקרוב. תגלו גמישות כלפי נשים שצריכות לפעמים לחזור הביתה מוקדם יותר (רובן גם ככה לוקחות איתן את העבודה הביתה; תפסיקו להוציא הודעות לעיתונות שמדברות על איך מנהלת השיווק שלכם מצליחה להיות גם קרייריסטית וגם אשת משפחה (כאילו יש לה ברירה…); תפסיקו לבחור פרזנטוריות לפי איך שהן נראות והעדיפו כאלה שיש להן מה לומר;
ואחרי כל זה, אם עדיין נשאר לכם חשק לפנק נשים אפשר להתחיל לדבר גם על להציע ללקוחות שלכן הנחות של 20-30% מהמחירים שלכם (כולל כפל מבצעים) במשך כל השנה (כן, לא צריך לעשות פרצוף – הרי את הרווח שלכם אתם עדיין תעשו ועל הדרך גם תזכו ללקוחות נאמנות שיחזרו לחנות שלכם פעם אחרי פעם ולא רק בימים של סיילים מיוחדים);

אני את שלי אמרתי, אשמח לשמוע מה יש לכן לומר בנושא.