החודש הוכיחה הזמרת הצעירה אדל שאפשר להיות יפה גם עם שיער רטוב מהמקלחת ושאריות איפור שלא היה לך כוח לנקות – וזה עשה המון רעש ברשת. כן, חברות, זה לא חדש שאנחנו חיות בעולם שכולו מוסר כפול ומסרים סותרים, אבל הפעם זה הגיע לשיאים חדשים.
בואו נחזור לרגע כמעט מאה שנה אחורה. במקביל לפעילות החוקתית שנעשתה על-ידי תנועת הפמיניזם בתחילת המאה ה20 ואילך, אשר נגעה להיבטים החוקתיים של מעמד האישה בעולם, היו נשים פמיניסטיות שפעלו (במודע או שלא במודע) כדי לשחרר את הנשים מחוקי הלבוש הנוקשים שהן היו צריכות לנהוג לפיהן. זה היה הגיוני – אם נשים נכנסו למעגל העבודה הרי שהן לא יכלו להמשיך וללבוש מחוכים לוחצים ושמלות ארוכות – זה פשוט לא היה נוח בשום צורה ועניין. כך נולדה מסורת חדשה שבה הנשים נלחמו להתלבש כמו שרצו – בין אם הן היו מעוניינות להתלבש "כמו גברים" עם מכנסיים וחולצה ובין אם רצו ללבוש שמלות קצרות ולהתאפר כאוות נפשתן. בשלב מסוים נראה כי החברה "יישרה קו" עם הרעיון הזה אך למעשה מי שיישר קו הן הנשים עצמן לכיוון אותם סטנדרטים מקובלים – נכון, הנשים הפסיקו ללבוש מחוכים שנועדו להדגשת המותניים מבעד לשמלות הענקיות שלבשו, אך במקום זה הן לבשו שמלות צרות וקצרות שהדגישו גם כן את קו המותן. אם תחילה הנשים נלחמו כדי להנות מהזכות להתאפר כמו שבא להן ומתי שבא להן, הרי שבשלב מסוים איפור הפך להיות אלמנט בסיסי בהופעתה של האישה ואישה שלא התאפרה נחשבה (ונחשבת עד היום) מוזנחת.
כשנשים מתוך התנועה הפמיניסטית קלטו את מה שהתרחש הן התחילו בצעדים "אנטי-פמיניסטיים" – עודדו נשים שלא להתאפר, שלא לגלח שערות במקומות שונים בגוף ולהיות "טבעיות". ושוב החברה אמרה "וואלה, בסדר, נעלים עין אבל יש לנו תנאים… אנחנו לא נשנה את סטנדרט היופי בשבילכן". כך פתאום המילה "טבעית" איבדה מהמשמעות שלה, שהרי שלא באמת ביקשו מאיתנו להיות טבעיות. המראה הטבעי שלנו הוא המראה שלנו כשאנחנו ברגע שאנחנו קמות מהשינה עם שיער פרוע, שקיות מתחת לעיניים ופנים חיוורות. אבל לא, החברה מבקשת שנהיה טבעיות כמו ששחקניות מהסרטים נראות כשהן מתעוררות מהשינה – עם שיער מסורק למשעי, מסקרה על הריסים וגלוס על השפתיים. אין גם בעיה שלא נגלח את הרגליים ובית השחי – אבל רק שנלך עם חולצות בעלות שרוול ומכנסיים ארוכים, שהולכים יופי עם גישת ה"לא ראינו – לא ידענו".
כמה רחוק הגיע רעיון ה"תהיי טבעית" המדובר? מספיק רחוק כדי שיוולדו תופעות הזויות כמו ה"No-makeup makeup" – איפור שנועד להיראות כאילו לא התאפרנו או הטרנד העדכני ביותר – "no makeup selfie" שבמסגרתו נשים מצטלמות ללא איפור מתוך ניסיון להלל ולעודד את אותה טבעיות נפלאה כביכול. אבל מי יכולה להתמודד עם הטבעיות הזו בגרסתה המודרנית? למי בעצם יש את האומץ לחיות עם העלק-טבעיות המתפרצת שיש בסלפי ללא איפור? ניחשתן נכון: שחקניות ודוגמניות על – שני סוגים של נשים שמתפרנסות (חלקן יותר וחלקן פחות) מהמראה שלהן.
שלא תבינו אותי לא נכון. אני לגמרי בעד כל גישת ה"תהיי עצמך, תאהבי את עצמך". אני גם לא יוצאת כנגד הסלבריטאיות שחושבות שבכך שהן מעלות תמונה שלהן ללא איפור הן משנות את העולם. אבל אני כן חושבת שיש פה משהו רקוב. קודם כל – וואלה, לא יודעת מה איתכן אבל אני חייבת להודות שאם אני יושבת מול מראה 20 דקות ומתאפרת הייתי רוצה שמישהו ישים לב שהתאפרתי. לא נולדתי עם עור פנים מושלם (אפילו רחוק מכך) ומעולם לא הייתי מידה 36, ואתן יודעות מה? נמאס לי להרגיש שאני לא בסדר. נמאס לי להשקיע כמעט חצי שעה מידי בוקר כדי לבחור לעצמי את הבגדים הכי מחמיאים וכדי להתאפר למול המראה, ובסופו של דבר עדיין לא להתאים לסטנדרט היופי. באיזשהוא מקום אני מרחמת על נערות מתבגרות של ימינו (כמעט כמו שאני מרחמת על העצמי-שהייתי בגיל ההתבגרות שלי). קצת עצוב לי לחשוב שילדה בת 16 קוראת יום אחד שריהאנה עושה שיתוף פעולה עם חברת האיפור MAC עם מוצרים "שיגרמו לה להרגיש אישה יפה, חזקה ובטוחה בעצמה" וכמה חודשים אחרי לראות את ריהאנה בכבודה ובעצמה מעלה סלפי ללא איפור, תוך כדי שהיא מדגישה את העובדה הזו, ומקבלת מיליוני לייקים.
בהתחלה קצת כעסתי על חוסר האחריות של אותן נשים יפות שמעלות ככה את הסלפי שלהן, כאילו הן מתריסות בפניי "תראי, הפנים שלי סימטריות בצורה מוגזמת, יש לי עצמות לחיים גבוהות ועור מושלם". אבל האמת היא שזו לא לגמרי אשמתן – הן פשוט זכו בלוטו של הגנים היפים. מצד שני, עדיין יש לי בעיה עם חוסר האמינות שעומדת מאחורי התמונה הזו.
איך חבר שלי אמר לי אתמול? "כל בחורה ממוצעת שניקח ונשקיע בה מיליון דולר ומספיק זמן יכולה להראות טוב ולהיות מפורסמת". אבל לכמה מאיתנו יש את התקציב הזה? לכמה מאיתנו יש זמן (שלא לדבר על כוח!) לעשות אימון כושר של שעתיים על הבוקר ועוד שעה פילאטיס בסופו? הרי רובנו לא מתפרנסות מהמראה שלנו ולכן הזמן והכסף שלנו מושקע בדברים אחרים. לפעמים הדברים האחרים האלו יהיו בגדים שגורמי לנו להרגיש סקסיות, לפעמים זה יהיה מייקאפ שיסתיר את האדמומיות או היובש של עור הפנים שלנו.
אין בעיה ביונסה, דמי לובאטו וחברות – תעלו תמונות שלכן ללא איפור ותתהדרו בכך בתיאור התמונה, אבל על הדרך תתייחסו בבקשה לכמה זמן וכמה כסף אתן משקיעות מידי יום כדי להיראות כמו שאתן נראות: כמה שעות ביום אתן עושות כושר וכמה עולה אימון עם המאמן האישי שלכן? כמה עולה טיפול הפנים שלך ובאיזה תדירות אתן עושות אותו? כנ"ל לגבי הלבנת שיניים וצביעת שיער. כמה כסף לוקחת התזונאית שלכן שמקפידה שאתן אוכלות נכון ומאוזן? מהו מחיר סל הקניות השבועי שאתן עושות של אוכל בריא הביתה?
רוצות להיות באמת פמיניסטיות? יש לכן שתי אפשרויות. האחת – תאכלו מה שבא לכן, תעשו מה שבראש שלכן (גם אם זה לרבוץ על הספה ולראות את כל העונה של איזו סדרה מטופשת בטלוויזיה) ותחיו את החיים שלכן מבלי להתייחס לאיך אישה צריכה או לא צריכה להיראות. השניה – תספרו את כל הסיפור שמאחורי החיוך והפנים הנקיות מאיפור ולא רק את החלק היפה שבו. הרי גם לכן, כמו לנו – הנשים "הרגילות" – יש רגעים של חוסר ביטחון עצמי, יש רגעים שבהן אתן חושבות שהתחת שלכן נראה ענק או שצץ לכן פצעון בדיוק על קצה האף. ספרו על זה, תראו גם את זה ותפסיקו למכור את האשליה המסנוורת של היופי והשלמות.
צלחתן את קריאת הפוסט?
אשמח לשמוע מה אתן חושבות על העניין (או לפחות תתנו לפוסט לייק כדי שאדע שקראתן).